בנם של צורית ואלעד. נולד ביום י"ד בכסלו תשנ"ט (3.12.1998) ביישוב טלמון שבמערב בנימין. בן בכור מבין שבעה ילדים במשפחה. אח ליואב, עדו, חיה נגה, אפרת, אריאל ודביר. נכד ראשון ונין ראשון במשפחתו המורחבת.

בן זוג של אודיה ואביה של טנא.

"ילד סקרן ששואל שאלות", סיפרה עליו אימו, והוסיפה שהיה כייפי, חמוד וטוב, הביא רוגע לבית, אחיו העריכו אותו וגם חבריו שתמיד הקיפו אותו.

מעוז גדל בטלמון, התחיל שם את לימודיו ב"תלמוד התורה" המקומי, ואחר כך נסע עם משפחתו לקנדה בעקבות עבודת האב ולמד שם ארבע שנים בבית ספר יסודי. בקנדה גילה את הרכיבה על האופניים, שהחלה להיות תחביב משמעותי בחייו. עסק גם בסקי ובגלשן שלג (סנובורד), והיטיב לגלוש. כעבור ארבע שנים המשפחה חזרה לארץ ומעוז המשיך את לימודיו בבית הספר היסודי בטלמון.

בתקופת בר המצווה שלו מעוז התלהב מרכיבה על חד-אופן, שעד מהרה הפך ל"סמלו המסחרי" והוא רכב עליו כמעט לכל מקום.

הוא למד בישיבה התיכונית "מצפה רמון" שבמצפה רמון, שם נהנה מחוויית המרחבים והטבע ומתחושת החופש והשחרור. מגיל שש-עשרה היה לו רישיון לרכיבה על אופנוע, שגם הוא הפך לכלי רכב מועדף עליו.

כאשר סיים את לימודיו התיכוניים, למד במשך שנה בישיבה הגבוהה "רמת גן", ואחר כך טס לארצות הברית והדריך שם במחנה יהודי. כשחזר לארץ למד בישיבת "בני נצרים", ביישוב בני נצרים שבמועצה האזורית אשכול. סיפר הרב שפירא, ראש ישיבת רמת גן: "במעוז היה שילוב נדיר של רצינות, עוז ותעצומות נפש לצד שובבות ועליזות. האישיות שלו הילכה קסם בזכות המידות הטובות שלו והחיוך כובש הלב... אדם חזק, ירא אלוקים ששואף לאמת וליושר. גיבור אמיתי".

הוא המשיך בפעילויותיו הספורטיביות והאקסטרימיות - על אופניים ברכיבות שטח, בטיולי סקי בחו"ל, ובטיולים בארץ, שלדברי משפחתו הכיר בה כל שביל. בנוסף, הוא אהב לצייר והקסים את סובביו בחוש ההומור שלו.

על היותו "שטותניק" הרחיב איציק, קרוב משפחתו: "השטותניק הוא לא ליצן, ולא בדחן וגם לא סטנדאפיסט. מעשיו, דבריו והצפייה בו תמיד יהיו בלתי צפויים, משמחים, מפליאים ומעוררי מחשבה... הוא לא יגחיך את האחר או את עצמו... זה לא יהיה מעשה שיציף את כישלונו או חידלונו של הזולת... הוא יצניע עצמו, אבל הוא כן יבחן את הסביבה וילמד איך זה התקבל, איך זה השפיע... זה ביטוי חיצוני לצורת מחשבה, יצירתיות, דמיון מפותח, תפיסה מרחבית, כושר המצאה ותחכום... חיפוש דרכים חדשות למציאות הקיימת... החשיבה הבלתי קונבנציונלית והרצון להוכיחה תביא את ה'שטותניק' לבדיקה וחקירה... לכן יהיה מוכרח להיות בעל ידע נרחב בתחומים שונים, בעל שפה עשירה, כושר טכני, ידי זהב, ונחישות... המיומנות המתפתחת מהצורך לחשוב איך יובנו ויתקבלו המעשים אצל אנשים שלא חושבים כמוך, מרגילה את ה'שטותניק' להיכנס לראשו של האחר... לכן, תמיד נראה אצל אנשים ממין זה את הרגישות וההבנה למצבו, הרגשתו, צרכיו ורגישותו של האחר. את האכפתיות... כזה היה מעוז. 'שטותניק' מוכשר מהרמה הגבוהה".

מעוז עבר את הגיבוש לסיירות וגם את הגיבוש לסיירת מטכ"ל, ובחר לשרת בסיירת "דובדבן".

סיפר עליו מפקדו: "מעוז התאפיין בצניעותו, בשקט ובגישתו האופטימית לחיים. צניעות זו עמדה למרות יכולתו כנווט מעולה והיותו דמות לחיקוי בצוות. לוחם שסחב כמויות אדירות של תחמושת בלי להשוויץ במשקל התיק. היה הלב של הצוות. כולם העריכו והעריצו אותו. אף פעם לא התלונן. תמיד כשהייתה אפשרות להוציא מספר מצומצם של לוחמים להתרעננות, ביקש להיות אחרון בסבב כדי לתת לכל מי שצריך לפניו".

במהלך שירותו הצבאי הוא התחתן עם אודיה.

בקיץ של שנת 2022 השתחרר משירותו הצבאי. בהמשך שירת בעוצבת המילואים "חצי האש" (גדוד 7008, חטיבה 551).

אחרי שחרורו, במשך שנה טייל בארץ עם אשתו ולמד תורה בישיבת "רעותא" ביישוב כרמל. אחר כך נולדה להם בתם, טנא, שהייתה חימשית - דור חמישי במשפחתו המורחבת. "הספקת עוד לשחק איתה על הספה ולעשות לה פרצופים מצחיקים במשך כחודש עד שיצאת למלחמה", כתב קרוב משפחתו. הם גרו בגבעת חנן – שכונה של היישוב סוסיא שבדרום הר חברון.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

באותו בוקר מעוז היה בביתו עם אשתו ועם בתו, ומיד גויס כלוחם, הצטרף לחבריו, ולאחר שהצטיידו בנשק מבסיסם היו בין גדודי המילואים הראשונים שהגיעו לעוטף עזה. ביחד הם נלחמו במוצב נחל עוז ופינו חיילים שנפגעו תחת אש.

בהמשך, מעוז וחבריו הלוחמים נכנסו לעזה בתמרון הראשון והשתתפו בקרבות.

ביום ז' בטבת תשפ"ד 2023, בעת שהשתתף בפעילות מבצעית בג'באליה שבצפון הרצועה, מעוז נפגע מכדור צלף של מחבל ונהרג.

רב-סמל מעוז פניגשטיין נפל בקרב ביום ז' בטבת תשפ"ד (19.12.2023). בן עשרים וחמש בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל, ירושלים. הותיר אחריו אישה ובת, הורים, ארבעה אחים ושתי אחיות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל ראשון.

משפחתו תרמה את איבריו, והצילה חיים בזכותם.

ספדה לו אודיה אשתו: "אהוב ליבי, אתה כזה בטוח, שליו ונינוח. נותן תחושה שהכול טוב. אתה כזה טוב, ומחבק, ואוהב, חזק ורגוע. אתה מביא לעולם כל כך הרבה אור וברכה... אני מרגישה שהעיקר נלקח ממני".

ספדה לו צורית אימו: "מעוז שלי, כוחי וראשית אוני, אתה הפכת אותנו להורים. בזכות האופי הנוח שלך, היותך שקול, מאוזן ורגוע, השרית טוב על הבית שלנו... ידעת להיות גבוה משכמך ומעלה. הכי גבוה בבית. חכם, כריזמטי, מוכשר, מוצלח, תמיד מוקף באוהבים וחברים ולוקח את החיים בסבבה. לא היית מרגיש בנוח עכשיו כי לא סבלת קלישאות, אבל באמת הכול אמיתי. השירות שלך בדובדבן היה מאתגר גם לי כאימא. השתדלת להרגיע אותי שהכול בסדר, סיפרת לי את כל הפרטים כדי שאירגע, וגם סיפרת לי דברים בדיעבד. מאז שמחת תורה כמעט ולא ראית בית, ויצאת למלחמה צודקת מאין כמוה... אני מודה לקדוש ברוך הוא על הזכות והחסד, על השנים הטובות עם מעוז הטוב... חיית חיים משמעותיים ומלאים".

אביו אלעד ספד: "היית לי מורה דרך ולמדתי ממך המון... כבר מגיל צעיר מאוד שמתי לב לעוצמות שבך וליכולת הטכנית הנדירה... 'בן חכם ישמח אב'. נוח בשלום על משכבך. זכינו בך לעשרים וחמש שנים נפלאות. מרגישים לא מספיק ראויים לזכות הזאת. אתה תחסר מאוד".

ספד לו אחיו יואב: "מעוז האח הנערץ, גולת הכותרת של המשפחה, חוד החנית... הבכור וזה הורגש... הערצתי אותך. זכיתי לומר את זה לך עוד כשהיית חי... התמימות שלך, חוש ההומור שלך... חיית את אהבת הארץ בלי קלישאות, בפשטות... מעוז, אנחנו גאים בך. תודה על כל השנים איתך".

ספד אחיו עדו: "גדלתי וחונכתי בבית שבו לא משנה מה קורה, בכל סיטואציה, כל בעיה, יש את מעוז. אף פעם לא הגעתי למצב שאני נשבר. תמיד יש את מעוז. אני לא יודע איך אפשר להסתדר בלעדיו. הערצתי אותו כמו שלא הערצתי אף אחד".

אחותו אפרת ספדה: "אתה האח המושלם, שמח, מצחיק, בוגר, כזה שכל אחד היה רוצה. אף פעם לא כעסת. תמיד היית רגוע ומחושב. אני אוהבת אותך".

ספד לו שגיא, מפקד הצוות: "איבדנו אדם גדול, מבריק, חכם, יצירתי מאוד ומקצועי. הכרתי אותך תוך כדי הלחימה. הבאת לי המון נחת במשימות שעשית והיית מודל להערצה ולחיקוי של הצוות. היית שונה מכולם במחשבה ובמעשים. עשית הכול הפוך, הכול שונה, והיית עושה את זה הכי טוב".

דוד, חברו לצוות, כתב: "ברגישות שלך אמרת לנו מילים מנחמות שרק מעוז יכול לומר, אך יותר מכל המילים היה החיוך שלך, החיוך התמים והכמעט ילדותי הזה, שצופן בתוכו את כל אישיותך מלאת השמחה. הענקת לנו רגעים של צחוק ושמחה שאי אפשר לתאר במילים. מעוז אחי, תמיד היינו כל הצוות בכיוון אחד, ואתה בשלך מנגד תמיד נותן זווית נוספת, עוד נקודת מבט, לא מסתפק בדרך שבה כולם הולכים. מאתגר את החשיבה המקובלת. כמה הדרך שלך תחסר לנו. כמה אתה תחסר לנו".

כתב מתנאל קרוב משפחתו: "מעוז. כל כך אהבתי אותו, וכל כך אהבתי לאהוב אותו. לא היה דבר קל מזה בעולם. לא היה בו דבר מההתנשאות הטבועה לעיתים בדמויות שכמוהו: גבוה, חתיך, לוחם בדובדבן. במעין תמימות או פשטות – אינני יודע מה גבר בו על מה – הוא התהלך הרחק הרחק ממחוזות אלו, וריחף מעל עולמנו בנונשלנט מופלא, עם ליבו הפתוח וחיוכו הקורן – ובלי טיפת פוזה. בנחת, בשלווה וברוגע...

איש של דרור, וטוב פנימי עד אינסוף... איש של חיים, ששתה לרוויה את לשד החיים עד תום, בכל רגע ורגע. בכל חתונה היה מבליח למרכז המעגל עם חד האופן שעליו רכב, מקפיץ את כל הרוקדים סביבו באקרובטיקה מהפנטת, ובעיקר – עם חיוך עדין ושובב שלא ניתן להסיר ממנו את העיניים... חיוך עדין, כי לכל הפלא הזה נלוותה עדינות יוצאת דופן. ידיים שיודעות לחתוך ולנסר ולגלף ולהדביק ולתלות ולקדוח ולבנות ארונות מטבח או דק משאריות רפסודות זרוקות – והכול על בסיס רישום מדויק ועדין, שהיה מלאכת אומנות בפני עצמו... לב טוב. העברת לנו סדנה איך לקבל את פניהם של שכנים שבאים לבקש משהו ('מושיבים על הספה, מציעים משהו לאכול או לשתות, שואלים מה נשמע, ורק אז איך אפשר לעזור'), והיית הראשון לשפות פינג'אן לכל אורח – בבית בגבעת חנן, או במבנה בעזה: לכל חייל או מפקד, זוטר או בכיר, שבא לביקור".

מעוז מונצח באתר remember.bio ובאתר המועצה האזורית הר חברון. פרק בהסכת "שמעו סיפור" הוקדש למעוז ובו התארחו אימו ואביו.

חוות "מעוז שאול" ליד אבני חפץ נקראה על שמם של מעוז ושל הנופל סרן שאולי גרינגליק.

חבריו של מעוז הקימו חנות לאמצעי לחימה והגנה אזרחית וקראו לה על שמו – MAOZZ. כן הם החלו להציב ברחבי הארץ ספסלים לישיבה מול הנוף ומול השקיעה באתרי טיולים, ועל פרויקט "הספסל של מעוז" ניתן לקרוא באתר "בשטח".